שיכור
משה רבי: משה רבי | פורסם: 22.11.2017
עורך דין משה רבי

כללי: מיהו שיכור?

סעיף 64 ב לפקודת התעבורה קובע כי "שיכור" הינו אחד מאלה:

  • א. מי ששותה משקה משכר בעת נהיגה או בעת שהוא ממונה על רכב.
  • ב. מי שבגופו מצוי סם מסוכן או תוצרי חילוף של סם מסוכן.
  • ג. מי שבגופו מצוי אלכוהול בריכוז הגבוה מהריכוז שקבע שר התחבורה בהתייעצות עם שר הבריאות ובאישור ועדת הכלכלה של הכנסת.
  • ד. מי שנתון תחת השפעת משקה משכר או תחת השפעת סם מסוכן ובלבד שבבדיקת מעבדה לא נמצא שריכוז האלכוהול בדמו נמוך מהסף המרבי שנקבע בתקנות לפי פסיקה (3).

ריכוז האלכוהול המינימלי להרשעה בנהיגה בשכרות

סעיף 169א לתקנות התעבורה קובע כי ריכוז האלכוהול המותר בזמן נהיגה הוא:

  • בבדיקת דם- עד 50 מיליגרם של אלכוהול במאה מיליליטר של דם.
  • בבדיקת נשיפה- עד 240 מיקרוגרם של אלכוהול בליטר אחד של אוויר נשוף.

בפסק דין שניתן ע"י בית משפט לתעבורה בירושלים בתיק מס' 11893/07 מדינת ישראל נ' עינת עוזרי, אשר דן בהרכב מיוחד באמינות מכשיר הינשוף, נקבע כי על האף האמור בחוק, הרף המינימלי להרשעה בנהיגה בשכרות עפ"י בדיקת נשיפה יעמוד על 400 מיקרוגרם אלכוהול בליטר אחד של אוויר נשוף.
המדינה הגישה ערעור על פסק דין זה ובית המשפט  המחוזי בירושלים בהחלטה מחודש אוקטובר 2010 פסק כי הרף המינימלי יעמוד על 290 מיקרוגרם אלכוהול.
הרף של 290 מיקרוגרם שנקבע ע"י בית המשפט המחוזי בירושלים בעניין עוזרי, הוא כיום הרף המינימלי המנחה של אגפי התנועה במשטרת ישראל בכל הארץ להגשת כתב אישום בגין העבירה של נהיגה בשכרות.
לגבי ארבעה סוגי נהגים קבע המחוקק לאחרונה, בתיקון לסעיף 64ב לפקודת התעבורה, רף ספציפי ונמוך הרבה יותר של כמות אלכוהול בבדיקת דם או בבדיקת נשיפה להרשעה בעבירה של נהיגה בשכרות.
סעיף 64ב (3א) קובע כי סוגי הנהגים שלהלן:

  • נהג חדש.
  • נהג שטרם מלאו לו 24 שנה.
  • נהג בעת נהיגה ברכב מסחרי או ברכב בעבודה שמשקלם הכולל המותר לפי רשיון הרכב עולה על 3,500 ק"ג.
  • נהג בעת נהיגה ברכב ציבורי.

יחשבו כ"שיכורים" אם בבדיקת נשיפה שנערכה להם נמצא אצלם ריכוז העולה על 50 מיקרוגרם אלכוהול בליטר אחד של אוויר נשוף, או אם בבדיקת דם שנערכה להם נמצא ריכוז העולה על 10 מיליגרם אלכוהול ב-100 מיליליטר של דם.

מכשיר הינשוף

למרות שעפ"י חוק יש בידי המשטרה אפשרות לבצע את בדיקת האלכוהול בשני אופנים: אם ע"י בדיקת דם או ע"י בדיקת נשיפה, בפועל ברובם המכריע של המקרים הבדיקה המבוצעת ע"י משטרה לגילוי אלכוהול היא בדיקת נשיפה, חרף העובדה שבדיקת דם נחשבת אמינה ומדוייקת יותר, וזאת בשל הסרבול הכרוך בבדיקת דם והצורך לבצעה במעבדה ולהיעזר ברופא מומחה, לעומת זמינות וקלות הבדיקה באמצעות המכשיר לבדיקת נשיפה.
בדיקת הנשיפה לגילוי אלכוהול מבוצעת ע"י מכשיר הקרוי DRAGER ALCOTEST 7110 MK III IL הידוע גם בשם "ינשוף".
הבדיקה במכשיר הינשוף מבוצעת ע"י כך שהנבדק נושף לתוך המכשיר באמצעות פיה סטרילית עם צינורית המחוברת למכשיר.
השוטר שמפעיל את הינשוף מבצע לנבדק שתי בדיקות נשיפה, כאשר התוצאה הנמוכה המתקבלת מבין שתיהן היא זו בה יואשם הנבדק, במידה שהיא עולה כמובן על הרף המינימלי המותר.
ע"מ שתוצאת הבדיקה במכשיר הינשוף תהא קבילה חייבים להתקיים מספר תנאים:

  • א. שההפרש בין התוצאה המתקבלת בבדיקת הנשיפה הראשונה לבדיקת הנשיפה השנייה לא יעלה על 10%.
  • ב. שהשוטר החליף את הפייה במכשיר הינשוף בכל בדיקת נשיפה שערך.
  • ג. שבוצעה בדיקת אימות כיול למכשיר הינשוף עד 24 שעות לפני השימוש בו.
  • ד. שבוצע כיול תקופתי חצי שנתי למכשיר הינשוף ע"י טכנאי מוסמך.
  • ה. שהשוטר וידא כי הנבדק לא שתה, לא עישן, ולא הקיא במשך 15 דקות טרם הבדיקה במכשיר הינשוף.

רמת הענישה

סעיף 39א לפקודת התעבורה קובע כי נהג המורשע בנהיגה בשכרות יוטל עליו עונש של פסילת רשיון הנהיגה לתקופה שלא תפחת משנתיים ימים, ואולם בימ"ש רשאי מטעמים מיוחדים להטיל פסילה קצרה משנתיים.
בפסיקה שניתנה ע"י ביהמ"ש העליון לאחרונה נקבע כי ויתקו ועברו של הנאשם, רמת האלכוהול שנמצאה בבדיקת הנשיפה שנערכה לו וכן נסיבותיו האישיות כגון מהות עבודתו והפגיעה האפשרית בפרנסתו במידה שרשיונו ישלל, אינם מהווים נסיבות מיוחדות לקיצור הפסילה מתחת לשנתיים.
הסיכוי היחידי למעשה של נאשם בנהיגה בשכרות להיחלץ מהפסילה המנדטורית של שנתיים קיים רק במקרה שיצליח להוכיח כי קיימים כשלים ראייתים בחומר החקירה אשר בידי המשטרה. במקרה שכזה נתונות בידי הנאשם שתי אופציות, האחת, לנהל את התיק בביהמ"ש ולקוות כי הכשלים הראייתים שמצא יביאו לזיכויו המוחלט מהעבירה. האופציה השנייה, להצביע בפני התביעה על הכשלים הראייתים שמצא ולשכנעה לשנות את סעיף האישום לעבירה קלה יותר של נהיגה תחת השפעת משקאות משכרים, או לחילופין להגיע עימה לעסקת טיעון לשלילה הקצרה משנה ובנסיבות מסוימות אף לשלילה של מספר חודשים בלבד.

סירוב להיבדק

סעיף 64ד לפקודת התעבורה קובע כי נהג המסרב למסור דגימת נשיפה ניתן להאשימו בעבירה של נהיגה בשכרות לפי סעיף 62(3) לחוק.
סעיף 64ב(ב2) לפקודת התעבורה קובע כי שוטר הדורש מנהג למסור לו דגימת נשיפה, חייב להודיע לו קודם מה מטרת נטילת הדגימה, לבקש ממנו את הסכמתו לבדיקה, ולהסביר לו את המשמעות המשפטית של סירוב לתת דגימה.
בשורה של פסקי דין קבעו בתי המשפט כי אי עמידה של השוטר בתנאים הקבועים בסעיף 62ב(ב2) ובעיקר אי עמידה בתנאי של מתן הסבר לנהג על המשמעות המשפטית של סירוב לתת דגימה, תביא לזיכויו של הנהג מעבירה של סירוב להיבדק ומעבירה של נהיגה בשכרות.
הרשעה בנהיגה בשכרות עפ"י בדיקת מאפיינים

נהג שבבדיקת נשיפה נמצא אצלו אלכוהול מעל הכמות המותרת, נדרש בד"כ לבצע בדיקת מאפיינים הכוללת מבחנים של הליכה על קו ישר, הבאת אצבע לאף וכד'.
נהג שנכשל בבדיקת המאפיינים ניתן להרשיעו בעבירה של נהיגה בשכרות או בעבירה הקלה יותר של נהיגה תחת השפעת משקאות משכרים, גם אם יצליח להוכיח בבימ"ש כי נפלו פגמים בבדיקת הנשיפה שנערכה לו וכי היא איננה קבילה.
ואמנם במקרים רבים בהם בתי המשפט קיבלו את טענת הנאשם או סניגורו כי בדיקת הנשיפה שנערכה לנאשם לא היתה תקינה, הם הרשיעו אותו, בהתאם לבדיקת המאפיינים שנערכה לו, בנהיגה בשכרות או בסעיף  החלופי של נהיגה תחת השפעת משקאות משכרים.

סעיפי החוק הרלוונטיים לנהיגה בשכרות

סעיפי החוק בפקודת התעבורה
62. העובר אחת העבירות האלה, דינו- מאסר שנתיים או קנס כאמור בסעיף 61(א)(3)
לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: "חוק העונשין") ואם העבירה היא עבירת קנס שדן בה בית המשפט – קנס פי 1.25 מהקנס האמור בסעיף 61(א)(1) לחוק העונשין:
(1)מפיר הוראה מהוראות פקודה זו;
(2)נוהג רכב בדרך קלות ראש, או ברשלנות, או במהירות שיש בה בנסיבות המקרה סכנה לציבור, אף אם היא פחותה מן המהירות המקסימלית שנקבעה;
(3)הוא שיכור בהיותו נוהג רכב, או בהיותו ממונה על הרכב, בדרך או במקום ציבורי; לענין זה, "שיכור" ו"ממונה על הרכב" – כהגדרתם בסעיף 64ב;
39א.הורשע אדם על עבירה כאמור בסעיף 62(3), דינו – בנוסף לכל עונש אחר – פסילה מקבל או מהחזיק רשיון נהיגה לתקופה שלא תפחת משנתיים, ואם כבר הורשע על עבירה זו בשנה שקדמה לאותה עבירה- פסילה לתקופה שלא תפחת מארבע שנים; אולם רשאי
בית המשפט, בנסיבות מיוחדות שיפרש בפסק הדין, להורות על פסילה לתקופה קצרה יותר.
64ב.(א)בסעיף זה –"ממונה על הרכב" – אחד מאלה:
(1)מי שעוסק בהוראת נהיגה, בעת שהלומד נהיגה נוהג ברכב;
(2)מי שיושב לצדו של נוהג חדש ברכב, לצורך מילוי חובת הליווי לפי סעיפים 12 א1 או 12 א2;
"משקה משכר" – משקה שריכוז האלכוהול בו גבוה מהריכוז שקבע שר התחבורה בהתייעצות עם שר הבריאות ובאישור ועדת הכלכלה של הכנסת; לענין זה, רישום ריכוז האלכוהול על גבי מכל המשקה יהיה ראיה לכאורה לריכוז האלכוהול המצוי במשקה; "סם מסוכן"- כהגדרתו בפקודת הסמים המסוכנים [נוסח חדש], התשל"ג-1973, למעט סם שקבע שר הבריאות ובתנאים שקבע.
"שיכור"- אחד מאלה:
(1)מי ששותה משקה משכר בעת נהיגה או בעת שהוא ממונה על הרכב;
(2)מי שבגופו מצוי סם מסוכן או תוצרי חילוף חומרים של סם מסוכן;
(3)מי שבגופו מצוי אלכוהול בריכוז הגבוה מהריכוז שקבע שר התחבורה, בהתייעצות עם שר הבריאות ובאישור ועדת הכלכלה של הכנסת;
(3א) אחד המנויים להלן שלפי דגימת נשיפה, בגופו מצוי אלכוהול בריכוז העולה על 50 מיקרוגרם אלכוהול בליטר אוויר נשוף, או לפי דגימת דם – בריכוז העולה על 10 מיליגרם אלכוהול ב-100 מיליליטר דם:
(א)נוהג חדש;
(ב)נהג שטרם מלאו לו 24 שנים;
(ג)נהג בעת נהיגה ברכב מסחרי או ברכב עבודה שמשקלם הכולל המותר לפי רישיון הרכב עולה על 3500 קילוגרם;
(ד)נהג בעת נהיגה ברכב ציבורי;
(4)מי שנתון תחת השפעת משקה משכר או תחת השפעת סם מסוכן, ובלבד שבבדיקת מעבדה לא נמצא שריכוז האלכוהול בדמו נמוך מהסף שנקבע בתקנות לפי פסקה (3) או מהסף כאמור בפסקה (3א), לפי העניין.
(א1) שוטר רשאי לדרוש מנוהג רכב או ממונה על הרכב, לתת לו דגימה של אוויר הנשוף מפיו, לשם בדיקה אם מצוי בגופו אלכוהול ובאיזה ריכוז, באמצעות מכשיר שאושר לשם כך בידי שר התחבורה בהסכמת שר הבריאות, בהודעה ברשומות (בסעיף זה- דגימת נשיפה); שוטר רשאי לדרוש מתן דגימה לפי סעיף זה אף בהעדר חשד כי נעברה עבירה לפי פקודה זו.
(א2) (1) שוטר רשאי לדרוש מנוהג רכב או ממונה על הרכב לתת לו דגימת רוק מפיו, לשם בדיקה אם מצוי בגופו סם מסוכן, באמצעות מכשיר שאושר לשם כך בידי השר, בהסכמת שר הבריאות, בהודעה ברשומות (בסעיף זה- דגימת רוק); שוטר רשאי לדרוש מתן דגימה לפי סעיף זה אף בהעדר חשד כי נעברה עבירה לפי פקודה זו;
(2) בתוצאת דגימת רוק המעידה כי בגופו של הנבדק מצוי סם מסוכן יש כדי לבסס חשד סביר כאמור בסעיף קטן (ב);
(3) אין בתוצאת דגימת רוק כדי לגרוע מסמכותו של שוטר לדרוש מנוהג רכב או ממונה על הרכב לתת לו דגימת שתן או דגימת דם כשיש לו חשד סביר כאמור בסעיף קטן (ב) שאינו נובע מתוצאת דגימת רוק כאמור;
(4)לא יורשע אדם על סמך תוצאת דגימת רוק בלבד;
(ב)שוטר רשאי לדרוש מנוהג רכב או ממונה על הרכב, שהיה מעורב בתאונת דרכים או שיש לשוטר חשד סביר כי הוא שיכור, לתת לו דגימת שתן או דגימת דם לשם בדיקה אם מצוי בגופו אלכוהול ובאיזה ריכוז, או אם מצוי בגופו סם מסוכן או תוצרי חילוף חומרים של סם מסוכן; שוטר רשאי להורות על נטילה של דגימת דם כאמור בסעיף קטן זה גם מנוהג רכב או מממונה על הרכב שהוא מחוסר הכרה, ולא יחולו לענין זה הוראות סעיף קטן (ב2).
(ב1) נפטר אדם עקב תאונת דרכים, והיה לשוטר חשד סביר כי אותו אדם היה בין הגורמים לתאונה, רשאי רופא שהוסמך לכך בידי שר הבריאות שאליו הובא הנפטר, ליטול ממנו דגימת דם או נוזל גוף אחר, לשם בדיקה אם מצוי בגופו אלכוהול ובאיזה ריכוז, או אם מצוי בגופו סם מסוכן או תוצרי חילוף חומרים של סם מסוכן, והכל אם ביקש זאת השוטר; בסעיף קטן  זה, "שוטר" – כפי שקבע שר התחבורה.
(ב2) שוטר הדורש מנוהג רכב או מממונה על הרכב לתת לו דגימת נשיפה, דגימת רוק , דגימת שתן או דגימת דם, לפי הוראות סעיף זה, יודיע לו את מטרת נטילת הדגימה, יבקש את הסכמתו, ויסביר לו את המשמעות המשפטית של סירוב לתת דגימה, כאמור בסעיף 64ד.
(ב3) (1)נטילה של דגימת נשיפה, דגימת רוק, דגימת שתן או דגימת דם לפי הוראות סעיף זה, תיעשה באופן ובמקום שיבטיחו שמירה מרבית על כבוד האדם, על פרטיותו ועל בריאותו, ובמידה המועטה האפשרית של פגיעה, אי נוחות וכאב.
(2)נטילה של דגימת נשיפה או דגימת רוק תיעשהבידי שוטר, ברכב שבו נהג או נסע האדם שממנו נדרשה הדגימה, סמוך לו או במקום אחר שיורה השוטר.
(3) נטילה של דגימת דם תיעשה בידי בעל מקצוע רפואי כהגדרתו בחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה-חיפוש בגוף החשוד)- התשנ"ו-1996 (בסעיף זה – חוק החיפוש), המוסמך כדין ליטול דגימת דם; נטילת הדגימה תיעשה במקום שבו נוהגים ליטול  דגימה כאמור, לרבות משטרה בתנאי מרפאה.
(ב4)בעל מקצוע רפואי יברר עם האדם שממנו נדרשה דגימת דם, קודם נטילתה, את מצב בריאותו ככל שהדבר נוגע לנטילת הדגימה; התעורר חשש סביר כי  נטילת הדגימה עלולה לפגוע בבריאותו של אותו אדם פגיעה שאינה נובעת ממהות הנטילה, לא ייטול ממנו בעל המקצוע הרפואי דגימת דם כאמור; ואולם בעל מקצוע רפואי שאינו רופא, רשאי לדרוש כי רופא יבדוק את האדם, ולא ייטול ממנו דגימת דם אלא אם כן הרופא שבדק אותו אישר אין מניעה בריאותית ליטול את הדגימה.
(ב5)לצורך נטילת דגימת דם, שתן, נשיפה או רוק לפי סעיף זה, מוסמך שוטר לעכב את האדם שממנו נדרשה הדגימה לפרק זמן כאמור בסעיף 73(ב) לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה- מעצרים), התשנ"ו-1996, ואולם אם נטילת הדגימה היתה ממי שאינו חשוד, לא יעלה משך העיכוב על חצי שעה.
(ג)שר התחבורה ושר הבריאות רשאים, באישור ועדת הכלכלה של הכנסת, להתקין תקנות בעניינים אלה:
(1)(נמחקה);
(2)שיטות לבדיקת האלכוהול או הסם בהתאם להוראות סעיף זה;
(3)אופן נטילת הדגימות לפי סעיף זה ובדיקתן, מקומות הבדיקות
ותעודות שיינתנו על תוצאות בדיקה.
(ד)בית המשפט הדן בעבירה לפי סעיף 62(3) רשאי לקבל כראיה תעודה שניתנה לפי סעיף קטן (ג)(3).
(ה)ההוראות לפי סעיף זה יחולו גם על נוהג רכב שהוא קטין או שקיים חשש שהוא מוגבל בשכלו, בלא צורך בהסכמת אפוטרופסו.
(ו)הוראות חוק החיפוש לא יחולו על נטילה של דגימת נשיפה. דגימת רוק, דגימת שתן או דגימת דם, לפי הוראות סעיף זה.

64ג.(א) הנוטל דגימת נשיפה, דגימת רוק, דגימת שתן או דגימת דם לפי הוראות סעיף 64 ב(בסעיף זה-דגימה), ירשום בתום נטילת הדגימה דין וחשבון על מהלךהנטילה ויחתום עליו.
(ב)דין וחשבון כאמור בסעיף קטן (א) יכלול את אלה:
(1) שמו ופרטי זהותו של האדם שממנו ניטלה הדגימה;
(2) נסיבות נטילת הדגימה, וכן תוצאות בדיקתה, אם נתקבלו במעמד הנטילה;
(3)התאריך, השעה והמקום שבהם ניטלה הדגימה;
(4)שמו וכשירותו או דרגתו של נוטל הדגימה;
(5) שמו ופרטי זהותו של מי שנכח בעת נטילת הדגימה, אם נכח.
(ג)העתק הדין וחשבון יימסר מיד לאדם שממנו ניטלה הדגימה,
ואם ניטלה הדגימה ממחוסר הכרה או מנפטר, לפי הוראות סעיף 64ב(ב)או (ב1) – יימסר
בהקדם  האפשרי לאחד מבני משפחתו שביקש זאת; לענין זה, "בן
משפחה" – בן זוג, הורה, ילד אח או אחות.
64ד.(א)סירב נוהג ברכב, או ממונה על הרכב כאמור בפסקה (1) להגדרה "ממונה על הרכב" שבסעיף 64ב, לתת דגימה למעט דגימת רוק, לפי דרישת שוטר כאמור באותו סעיף, יראו אותו כמי שעבר עבירה לפי סעיף 62(3), ואולם סירוב לתת דגימת רוק, יש בו כדי לבסס חשד סביר כאמור בסעיף 64ב(ב).
(ב)סירב ממונה על הרכב כאמור בפסקה (2) להגדרה "ממונה על
הרכב" שבסעיף

64ב, לתת דגימה למעט דגימת רוק, לפי דרישת שוטר כאמור באותו סעיף, דינו –קנס כאמור בסעיף 61(א)(1) לחוק העונשין.
(ג)הוראות סעיף זה לא יחולו על נוהג ברכב או על ממונה על הרכב
שלא ניטלה ממנו דגימת דם בשל חשש לפגיעה בבריאותו בנסיבות
האמורות בסעיף 64ב(ב4).
סעיפי החוק בתקנות התעבורה
169א.  בפרק זה-
"אלכוהול"- כוהל אתילי, אתנול, אתיל אלכוהול;
"בדיקת נשיפה"- בדיקת אויר נשוף של אדם באמצעות מכשיר שאישר שר הבריאות, בהתייעצות עם שר התחבורה, בהודעה ברשומות, והמכשיר מראה את ריכוז האלכוהול באויר הנשוף או את שווה ערכו בדמו של הנבדק בדוגמה של נשיפה שסיפק אותו נבדק;
"בדיקת מעבדה" – בדיקת דוגמה של דם או שתן למדידת ריכוז האלכוהול בדם
הימצאותם של סמים משכרים או מסוכנים בגופו של הנבדק, במעבדה או במוסד רפואי;
"המידה הקבועה" – (נמחקה);
"נבדק"- אדם שנדרש להיבדק לפי הוראות פרק זה;
"ריכוז אלכוהול בגוף" –ריכוז אלכוהול בדגימת אוויר נשוף או בדגימת דם, העולה על
אחד מאלה, לפי העניין:

(1)  240 מיקרוגרם אלכוהול בליטר אוויר נשוף;
(2)  50 מיליגרם אלכוהול במאה מיליליטר דם;

169ב.  (א) לא ינהג אדם רכב בדרך או במקום ציבורי ולא יניעו אם הוא שיכור.
(ב) בעל רכב או הממונה עליו לא ירשה לשיכור לנהוג בו.
(ג) לענין סעיפים 62(3) או 64ב לפקודה ופרק זה יראו אדם שיכור אם הוא נתון תחת השפעה של סמים משכרים או מסוכנים או אם ריכוז האלכוהול אצלו עולה על המידה הקבועה.

169ג.  (א) היה לשוטר חשד סביר כי נוהג רכב או הממונה על רכב הוא שיכור, רשאי השוטר לדרוש ממנו להיבדק בדיקת נשיפה או למסור דוגמה של דם או של שתן לבדיקת מעבדה או לדרוש ביצוען של הבדיקות כאמור בפרק זה, כולן או חלקן.
(ב) בדיקת נשיפה תיעשה במקום שעצר השוטר את הרכב או שמצא את הנוהג בו במקום אחר שקבע השוטר.
(ג) בדיקת דם או שתן תיעשה במעבדה או במוסד רפואי שקבע השוטר מבין רשימת המעבדות והמוסדות הרפואיים שאישר שר הבריאות לענין זה.

169ד.  (א) היה לשוטר חשד סביר כי נוהג רכב או הממונה על הרכב הוא שיכור או שהוא מעורב בתאונת דרכים, רשאי הוא לדרוש ממנו להיבדק בדיקת נשיפה.
(ב) הראתה בדיקת הנשיפה כי ריכוז האלכוהול בגופו של הנבדק עולה על המידה הקבועה, תשמש תוצאת הבדיקה ראיה בבית משפט הדן בעבירה לפי סעיפים

62 (3) ו- 64ב לפקודה, או לפי פרק זה (להלן- עבירות נהיגה תוך שכרות).
(ג) (בוטלה).
(ד) (בוטלה).

169ה.  (א) (בוטלה).
(ב) שוטר רשאי לדרוש מנבדק בדיקת מעבדה לדוגמה של דם אף אם לא בוצעה מכל סיבה שהיא בדיקת נשיפה.
(ג) נעשתה בדיקת מעבדה, יהיו תוצאות הבדיקה ראיה בבית משפט על עבירת נהיגה תוך שכרות.

169ו.(א) סירב נוהג רכב או הממונה על רכב להיבדק לפי דרישת שוטר בבדיקת נשיפה או למסור דוגמה של דם או שתן לבדיקת מעבדה, דינו – מאסר שנה או קנס עשרת אלפים שקלים, ורשאי בית המשפט לפסול אותו מהחזיק ברשיון הנהיגה לתקופה של שנתיים.
(ב) שוטר שמונה להיות רשות רישוי לענין סעיף 52 לפקודה, רשאי להתלות את רשיון הנהיגה של מי שסירב למסור דוגמאות כאמור בתקנת משנה (א) או של מי שתוצאות בדיקת נשיפה או בדיקת מעבדה הראו כי ריכוז הסם או האלכוהול בגופו עולה על המידה הקבועה; התליית רשיון נהיגה כאמור תהיה לתקופה שלא תעלה על 24 שעות.
169ז.(א) הבדיקה במכשיר לבדיקת נשיפה של נבדק אחד או נבדקים אחדים, זה אחר זה, באותו מקום, תיעשה לאחר ביצוע פעולות אלה:
(1)  בדיקת אויר חפשי מאלכוהול (blank sample), ובלבד שתוצאות הבדיקה לא תעלינה על 50 מיקרוגרם אלכוהול בליטר אחד אויר. או ריכוז שווה ערך שלא יעלה על 10 מיליגרם אלכוהול
ב-100 מיליליטר של דם;
(2)  בדיקה כפולה (duplicate) לפחות של ריכוז האלכוהול בדוגמת כיול (standard sample) בתחום של 240 עד 480 מיקרוגרם אלכוהול בליטר אחד של אויר נשוף או בתחום שווה ערך ל- 50 עד 100 מיליגרם אלכוהול למאה מיליליטר של דם, ובלבד שמקדם השונות (coefficient of variation) של תוצאות בדיקה זו לא יעלה על 10 אחוזים למאה.
(ב) תבוצע בדיקה כפולה (duplicate) לפחות של ריכוז אלכוהול בדוגמת האויר הנשוף של נבדק, ובלבד שמקדם השונות (coefficient of variation) של תוצאות בדיקה זו לא יעלה על 10 אחוזים למאה.
169ח.בדיקה של דוגמת דם בבדיקת מעבדה תיעשה כאמור להלן ותהיה ראיה קבילה בבית המשפט:
(1)איזור הדקירה בגוף הנבדק יחוטא בחומר שאינו מכיל כוהל;
(2)דוגמת הדם תלקח לכלי קיבול סגור שמכיל מלח פלואורידי בכמות שריכוזו הסופי בדוגמת הדם לא יפחת מאחוז אחד למאה;
(3)כלי הקיבול יסומן כמקובל בסימון מוצגים משפטיים מסוג זה ויועבר למעבדה לבדיקה;
(4)הבדיקה תבוסס על שיטה מקובלת;
(5)תוצאת בדיקת הדם חופשי מאלכוהול (blank sample) לא תעלה על עשרה מיליגרם אלכוהול במאה מיליליטר של דם;
(6)מקדם השונות (coefficient of variation) של שיטת הבדיקה לא יעלה על 10 אחוזים למאה;
(7)המעבדה תמסור לשוטר אישור על קבלת הדוגמה בנוסח של תעודת עובד ציבור לפי פקודת הראיות [נוסח חדש], התשל"א-1971.

169ט.(א) תוצאות בדיקת נשיפה יינתנו בפלט של מכשיר הבדיקה או בדו"ח פעולה של הבודק כשהוא חתום בידו, ובלבד שהדו"ח מפרט את תוצאות הבדיקה, מועדה ופרטיו של מבצע הבדיקה, ויכול שיינתנו בהודעה של שוטר לפי סעיף 27 לפקודה.
(ב) תוצאות בדיקת דם או שתן במעבדה יינתנו בחוות דעת של
מומחה לפי פקודת הראיות [נוסח חדש], התשל"א-1971.

Comments

comments

:לקבלת פגישת ייעוץ חייג או שלח פרטים







אולי יעניין אתכם גם:

This site was created with the help of Beetle (www.beetle.net.ua)